כעת מתחיל השלב העדין והמורכב ביותר – מיון מכבד ורגיש של כל החפצים בבית לפי הערך הרגשי והמשמעות המשפחתית של כל אחד מהם. חלקו את כל החפצים לקטגוריות ברורות ומכבדות: חפצים לשימור מלא ולירושה לדורות הבאים (תמונות משפחתיות, תכשיטים, חפצים אישיים מיוחדים), חפצים לחלוקה בין בני המשפחה (ספרים יקרים, כלים מיוחדים, ריהוט בעל משמעות), חפצים לתרומה לגורמים ראויים (בגדים, ספרים, חפצי בית שימושיים), וחפצים לפינוי (דברים ללא ערך רגשי מיוחד). כל החלטה על כל חפץ צריכה להתקבל באהבה ובהסכמה משפחתית, עם מתן אפשרות לכל בן משפחה להביע את דעתו ורגשותיו לגבי כל פריט חשוב. במקביל למיון הפיזי, תעדו את החלטות המיון בצורה מסודרת ותצלמו כל חפץ שמתווסף לכל קטגוריה. שימו דגש מיוחד על זיהוי חפצים בעלי ערך כלכלי גבוה הדורשים הערכה מקצועית לפני קבלת החלטה. חשוב מאוד לזכור שאין דבר כזה "זבל" בבית של אדם שאיננו – יש חפצים בעלי ערך רגשי גבוה, בינוני או נמוך, אבל כולם דורשים יחס מכבד. המטרה היא לכבד את הבחירות וההעדפות של המנוח גם לאחר שהלך מהעולם, ולהתייחס לכל חפץ כחלק מהסיפור שלו ושל המשפחה.